ביקרו בדף: 165
אתמול חגגה הכנסת את יום הולדתה ה – 75. על אף הסיטואציה המאוד מבלבלת, על אף האווירה המתוחה, חובה עלינו לברך את הכנסת שלנו במזל טוב למען המזל הטוב ועתיד טוב.
בעת הזו כדאי, נכון ושווה לפרגן לכנסת על נציגיה הנבחרים, לראש ממשלה העושה ימים כלילות, לקבינט המצומצם והמורחב, על אחדות היחסית השורה בתוכו, על הצורך להרחיב אותו ולהכניס אליו חברי ממשלה ראויים ונוספים מן הימין.
ביום הזה עולה לו שוב (שנה שנייה של "מחרב המסיבות" הסדרתי) מוביל הגיס החמישי החדש, ראש האופוזיציה, זה הפורש מרצון משותפות הגורל של ההנהגה ברוח הזמנים, ועושה כל אשר לאל ידו לחבל באחדות, במורל, לדכא את האווירה, לדכא את העם, לדכא את חיילי ישראל, אותם חיילים שמאבדים את חבריהם בשדה המערכה. אותם חיילים שהקריבו את חייהם בשמירה עליו ועל יקיריו בעוד הוא מרפה את ידיהם וידי חבריהם, בעודו משקיף מן המרפסת מחויט למשעי וברילנטין בבלוריתו המאפירה.
"אין מה לחגוג" – ממשיך לפיד בהבעה אפורה חמורת סבר, לאחר שרק לפני חודשים לא רבים עמד מעל בימת האו"ם ועל דעת עצמו ובניגוד למדיניות הממשלה הצהיר על דעת עצמו כמתווה מדיניות, על תמיכתו בארץ אחת לשני עמים.
ההיסטוריה רצתה אחרת.
בעה"ש ימיו במסדרונות הכנסת לא ירבו.
